החלטה תקדימית קובעת: גם דיון מעמיק בראיות אינו מייתר את החובה לקיים הקראה פורמלית של כתב האישום תוך 30 יום; הפרקליטות נדרשת לעמוד בסטנדרט הדיוני הקבוע בחוק
בית המשפט העליון מאמץ את עמדת משרד עו"ד אלינור מתיתיה ומיכל הראל וקובע: דיון בראיות אינו יכול להחליף את דרישת ההקראה הפורמלית במשפט פלילי
לאורך השנים, בתי המשפט יצרו מספר חריגים וסייגים להוראת סעיף 60, וקבעו כי הפרתה אינה מחייבת שחרור אוטומטי, אלא כפופה לאיזון אינטרסים רחב. במסגרת איזון זה נשקלים, בין היתר, חומרת העבירות, עוצמת הראיות, מסוכנות הנאשם, משך מעצרו, נסיבות ההפרה ושיקולים נוספים. במרבית המקרים, תוצאת האיזון היא המשך מעצרו של הנאשם חרף הפרת סעיף 60. התפתחות זו הובילה לכרסום משמעותי בהגנה שהסעיף נועד להעניק, עד כדי רוקנו מתוכן במידה רבה.
במקרה הנוכחי, הפרקליטות ניסתה ללכת צעד נוסף ולטעון שעצם קיומו של דיון בראיות במסגרת הליך מעצר יכול להוות תחליף לדרישת ההקראה הפורמלית ולהכשיר את המשך מעצרו של נאשם. אולם, בית המשפט העליון דחה טענה זו מכל וכל.
בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון נבחנה לעומק סוגיית היחס בין דרישת ההקראה הפורמלית של כתב האישום לבין דיון ראייתי מעמיק, וזאת על רקע מכלול הפסיקה והחקיקה הרלוונטית. עו"ד אלינור מתיתיה שייצגה את העורר, הציגה בפני בית המשפט ניתוח מקיף של ההלכות המרכזיות בנושא, תוך דגש על נסיבותיהן הספציפיות ועל המסרים העקרוניים העולים מהן.
כך, עו"ד מתיתיה הפנתה לפסק הדין בבש"פ 8823/07 פלוני נ' מדינת ישראל, שם דובר במקרה בו הוגש כתב אישום בגין עבירות מין חמורות, אך הדיון לא החל במועד בשל בקשות חוזרות ונשנות של ההגנה לדחיית מועד ההוכחות. בית המשפט העליון קבע שם כי לא די בכך כדי לאיין את דרישת ההקראה, אף אם ייתכנו מקרים חריגים בהם הנאשם מודע לאישומים גם ללא הקראה פורמלית.
לעומת זאת, בבש"פ 5678/13 פלוני נ' מדינת ישראל עסק בית המשפט במצב שבו היה דיון מהותי בעניינו של העצור בתוך פרק ה-30 יום, אך לא התבצעה הקראה. בית המשפט קבע שם כי ניתן לראות בכך עמידה בתכלית הדרישה על אף החריגה הפרוצדורלית. עו"ד מתיתיה הסבירה כי הלכה זו מהווה חריג שיש ליישמו בזהירות.
בדומה, בבש"פ 1523/19 פלוני נ' מדינת ישראל דן בית המשפט במקרה של ביצוע עבירות אלימות וסמים בזמן מעצר בפיקוח אלקטרוני. שם נפסק כי על אף שהתקיים דיון בעניינו של העורר, העדר ההקראה הפורמלית הוא פגם מהותי המחייב שחרור.
מנגד, בבש"פ 3155/04 זאנו נ' מדינת ישראל עמד בית המשפט על חשיבות ההקפדה על דרישת ההקראה בתוך 30 יום גם כשמדובר במעצר בגין עבירות חמורות של רצח וניסיון לרצח. בבש"פ 7079/20 נאסר אבו כף נ' מדינת ישראל אף הודגשה זכות ההיוועדות עם כתב האישום כזכות יסודית, גם בתיק של הפרת הוראה חוקית.
בפסיקה מאוחרת יותר כדוגמת בש"פ 5956/20 שמואל שילון נ' מדינת ישראל (החשוד בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות) ובש"פ 1768/22 אוטר תומר נ' מדינת ישראל (נאשם ברצח), אף הורחבה תחולת דרישת ההקראה אל מעבר ל-30 הימים הקבועים בחוק.
על בסיס מגוון ההלכות הללו וניתוח הנסיבות בכל אחת מהן, טענה עו"ד מתיתיה כי במקרה הנוכחי לא מתקיים אף אחד מן החריגים שהוכרו בפסיקה לחובת ההקראה. לא זו בלבד שלא נערכה הקראה, אלא שגם הדיון שכן התקיים לא היה מעמיק דיו וממילא לא שיקף שהעצור מודע די הצורך לאישומים.
נקבע כי דיון בראיות, ויהא מעמיק ככל שיהיה, אינו יכול לעמוד בדרישות ההקראה על פי סעיף 60, לא מבחינה דיונית ולא מבחינה מהותית. הקראת כתב האישום היא הליך פורמלי נפרד ובעל משמעות עצמאית, ואין בניהול דיון ראייתי במעצר כדי לייתר אותה. בית המשפט הדגיש כי על אף מגמת הפרשנות המצמצמת של הסעיף, אין להתפשר על עצם דרישת ההקראה ככזו.
בית המשפט קיבל את ניתוחה של עו"ד מתיתיה והדגיש את חשיבות ההקפדה על קיום דרישת ההקראה הפורמלית וכי גם דיון ראייתי מעמיק אינו יכול לייתר אותה.
פסיקה זו, המתבססת על המסד הנורמטיבי שהוצג בהרחבה על ידי עו"ד מתיתיה, מהווה ניצחון חלקי אך חשוב להגנה על זכויות נאשמים. היא שמה גבול לניסיונות הפרקליטות להרחיב עוד יותר את הפרשנות המרוככת לסעיף 60, ומאשררת את מעמדה הבסיסי של דרישת ההקראה. יחד עם זאת, ההלכות בדבר איזון האינטרסים במקרה של הפרת הסעיף נותרו על כנן, כך שהפגיעה בזכויות נאשמים, הגם שהוגבלה, לא תוקנה לחלוטין.
מבחינה מעשית, קביעת בית המשפט העליון בעניין זה מחייבת את התביעה ובתי המשפט לוודא עריכת הקראה פורמלית בכל מקרה, גם אם התקיים דיון מעמיק בראיות. בה בעת, היא מאפשרת המשך מעצר חרף הפרת סעיף 60, בכפוף לאיזון האינטרסים הרגיל. בכך, נשמר מעמדה הדיוני של דרישת ההקראה, בלי לשנות באופן דרמטי את תוצאות הפרת הסעיף בפועל.
לסיכום, פסק הדין מבטא מחד הכרה בחשיבות דרישת ההקראה, ומאידך הותרת שיקול הדעת השיפוטי הרחב בעינו. זהו המשך של הקו שמתווים בתי המשפט בשנים האחרונות – צמצום זכויות הנאשם במעצר מבלי לבטלן כליל.
אלינור מתיתיה, עו"ד
